אמא נוכחת

ביום שישי היא נכנסה לאוטו עם חיוך בריטי קטן.
"אמא, זכיתי בבחירות למועצת התלמידים"
ואני, התחלתי לבכות…

הקיץ של צוק איתן לא היה סתם עוד קיץ.
כלומר, ברור שברמה הלאומית הוא לא היה עוד קיץ.
שלושה חודשים קודם לכן סיימתי תפקיד מאד אינטנסיבי שהיה השיא של תהליך אימון שעברתי. 
תהליך אימון שעימת אותי עם לא מעט פרדיגמות כמו: אין סיכוי שאפשר להתפרנס בכבוד רק כעצמאית, או אין סיכוי שאוכל להביא לעולם ילד שלישי כשאני עצמאית וכהנה וכהנה. 

פתאום כשהיה לי זמן להתעכב בבוקר ולהביא בנחת את הגדולה לגן, שמתי לב לכל מיני דברים. 
פתאום הייתי פנויה להקשיב ל"כאבי הבטן" שלה בבוקר. 
פתאום הייתי פנויה להקשיב ל"אף אחד לא רוצה לשחק איתי". 
הרגשתי כמו דב קוטב שהתעורר משנתו. 
שאלתי את הגננת האם יש איזושהי בעיה בגן. הגננת הכחישה. 
משהו באינסטינקט שלי אמר אחרת. 
באחד הבקרים, אחרי שנפרדתי ממנה, עמדתי מאחורי הקיר שחצץ בין המבואה למרחב הכללי והצצתי. 
כמו דבורה לפרח היא עברה מקבוצה לקבוצה וניסתה להשתלב ואף אחד לא נענה. 
ה-ת-פ-ר-ק-ת-י
אפילו עכשיו כשאני כותבת את הדברים, העיניים מתמלאות דמעות. 
חזרתי הביתה נסערת. 
פתאום הבנתי שגם חברות כבר לא כל כך באות אחר הצהריים. סבב קצר בין האימהות של החברות חשף תמונה עגומה. 
מכיוון שהיה כבר סוף השנה, הגננת המשיכה להכחיש ולא שיתפה פעולה וכך גם השירות הפסיכולוגי. 
"אין לי זמן" אני זוכרת שאמרתי לפסיכולוגית "יש חודש קייטנה ואני אאבד את הילדה שלי".

לקחתי פסיכותרפיסטית פרטית, הכרחתי את העירייה לאפשר לה לקיים תצפית ומיד התחלנו טיפול קבוצתי לחזק אותה. שנה שלמה חרקתי שיניים בנסיעה של חצי שעה לכל כיוון כולל המתנה של 45 ד' עם המרכזית (אז היתה הקטנה). 
מאותו הרגע החיים החברתיים שלה הפכו למשימה החדשה שלי. כמו לביאה נלחמתי עבורה וסייעתי לה לשקם את מערכות היחסים, ללמד אותה מחדש את כללי המשחק החברתיים. 
השיבוץ לכיתה א' היה קריטי וגם אחר כך איך להתנהל בתוך החברויות.

ביום שישי היא נכנסה לאוטו עם חיוך בריטי קטן. 
"אמא, זכיתי בבחירות למועצת התלמידים"
ואני, התחלתי לבכות….

הקיץ של צוק איתן לא היה סתם עוד קיץ. 
בקיץ של צוק איתן הבנתי שיש לי ילדה נבונה, חייכנית וחזקה בצורה בלתי רגילה. 
 בקיץ של צוק איתן הבנתי שיש לי מזל גדול שבחרתי להיות אמא נוכחת. 

…"אם אקרא לה פתאום, היא שומעת, 
כל דבר בעולם היא יודעת 
שתי צמות ארוכות לי קולעת 
ובקצב השיר מתנועעת…"

אהבתם?
למה שלא תשתפו עם חברים?

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדי מורן קיבא

עדי מורן קיבא

הצטרפו אליי למסע

מדי פעם, יש לי עוד תובנות
אשמח אם תהיי הראשונה לשמוע

פענוח תעסוקתי

שוב שביזות יום א'? יושבת במשרד ויודעת שאת לא נמצאת במקום טוב עבורך? רוצה לעשות משהו אחר אבל אין לך מושג מה מתאים לך בכלל? הגעת לצומת דרכים מקצועית?
תהליך ייעוץ והכוונה תעסוקתית ממוקד.

קראו עוד

לא נולדתי אמא

אחת לכמה זמן עוברות לי בראש מחשבות כאלה לא מוסברות. אחת מהן נתקעה כבר כמה שבועות. ניסיתי להבין מאיפה ידעתי להיות אמא.בכובע השני שלי אני …

קראו עוד

איבדתי כיוון

אני יושבת במטבח עם הלפטופ ומרגישה שהכתפיים כבדות וכואבות. הוא מסתכל עלי, אני מסתכלת עליו, משוטטת בין מיליון לשוניות החלונות שפתוחים לי בכרום והמחשבות נודדות. החופש נגמר, …

קראו עוד

פוסטים נוספים שבטוח יעניינו אתכם:

גם-סלעים-נשברים

גם סלעים נשברים

יש רגעים שאני שואלת את עצמי מה אני עושה פה.רוב הזמן אני ממש יודעת. מחוברת פנימה, מודעת, סוג של סופרוומן כזו שהחיים לימדו אותה להיות …

קראו עוד
חירות

מעבדות לחירות

אתמול באחת הקבוצות בפייסבוק עלה פוסט על נושא החירות בהקשר של מעבר משכירות לעצמאות. כותב הפוסט תהה האם יציאה לעצמאות היא לא בעצם סוג של …

קראו עוד
אגנדה-חינוכית

אג'נדה חינוכית

"אמא, היית אז בארץ, כשרבין נרצח?""ברור שהייתי בארץ. אז איפה אני אהיה"."בת כמה היית כשרבין נרצח?""בת 16, ממי""היית בצבא?""לא מתוקה… לצבא מתגייסים בגיל 18" מוצאי …

קראו עוד

הצטרפי אליי למסע

מדי פעם, יש לי עוד תובנות
אשמח אם תהיי הראשונה לשמוע

גלילה למעלה