היי אני עדי!

לעשות שינוי, זה לא פשוט.
זה עוד יותר לא פשוט כשהחברה מסביבנו רגילה לחשוב בתבניות.

נעים להכיר

מי אני, ומה הסיפור שלי

צילום: עדי זלק וינר

הייתי שם.
הייתי שם ברגע הזה שהמורה תפסה אותי מקריאה שיעורים ממחברת ריקה.
הייתי שם ברגע הזה שאני קוראת שוב ושוב את הטקסט והוא לא נכנס לראש.
הייתי שם גם כשהמורה אמרה "את יכולה הרבה יותר"….

שנים אחר כך, הייתי שם ברגע הזה שאין לי כוח לקום בבוקר לעוד יום של עבודה,
הייתי שם גם ברגע הזה שהפחדים ניהלו אותי ופחדתי לעשות שינוי
והייתי שם ברגעים של הלקאה עצמאית ותחושת הכישלון של "פוטנציאל לא ממומש".

עברו הרבה שנים ותהליכי קבלה והתפתחות אישיים ובסוף הבנתי שאני לגמרי פוטנציאל ממומש שמבטאת את עצמה בכל מיני דרכים: באימהות, בזוגיות, בהתנדבות בקהילה, בקריירה.
חלק מהדרכים פשוט שונות.
וזה מה שעושה אותי בדיוק מי שאני.

אני עדי.

נולדתי וגדלתי בהוד השרון (מלבד רילוקיישן קצר בניו יורק).
אני אמא ליובל, עומר וארבל (2 בנות ובן), נשואה לעודד שרק אלוהים יודע איך נשאר איתי כל כך הרבה זמן. 
תחושת השונות ליוותה אותי מגיל צעיר.
שנים חשבתי שזו התלישות של הרילוקיישן, מאוחר יותר גיליתי שזו אחת מתופעות הלוואי של מתנת הקשב והריכוז.
את הקריירה התעסוקתית שלי התחלתי בגיל 15. עבדתי בארגונים גדולים ומכל ארגון למדתי תהליכי עבודה והעשרתי את סל הכלים שלי.

כשסיימתי את התואר השני ביעוץ ארגוני (מה שאף אחד לא האמין שיקרה) החלטתי שמכאן אני לומדת דברים רק בשביל הנפש.
כאלה שעושים לי טוב.

כמה שנים אחר כך, הרגשתי שהמסגרת הארגונית לוחצת עלי.
יצאתי לעצמאות פעמיים בתוך 3 שנים ככה בשביל שיהיה מגוון (בכל זאת, מתנת קשב).
שנים לקח לי עד שהבנתי שהשאלה "מה עושה לי טוב" תהיה מפתח חיי. 

קצת יותר אישי

הסיפור שלי

צילום: נוי מימון

תובנות

מה החיים לימדו אותי

צילום: אלונה גלמן

אני לומדת כל יום מחדש את גבולות הגזרה שלי, של העסק שלי ושל השילוב והאיזון בין המשפחה והקריירה שלי. 

כשמתאמנת נכנסת לקליניקה איתה נכנס סיפור חיים.
סיפור חיים שבו שזורים משפטים, או מצבים שנחרתו ובלי לדעת מונעים ממנה להשיג את מה שהיא רוצה. 
ואני מקשיבה, ומצליחה לזקק כמו בפינצטה את המחשבה שמעכבת אותה. 
הפענוח של הפרדיגמה לא היה קורה בלי הראיה האחרת, השונות שליוותה אותי לאורך החיים.
היא הסופר פאואר שלי. 

מה שלך?

אחרים מספרים עלי

עדי מורן קיבא מפענחת פוטנציאל צילום: אלונה גלמן

כתבה במאקו

הייתי אמא צעירה ושאפתנית שפחדה לעצור את הקריירה שלה רק בגלל אימהות. רציתי להמשיך להוכיח את עצמי מבלי לוותר על החיבוק שלה כשהיא רצה אליי בכניסה לגן. הייתי הקלישאה של אימהות בשנת 2000 במדינת ישראל.

חמש תמונות וסיפור

אם לא נדע מאיפה באנו, לא נדע לאן ללכת. ריח ההדרים ששוטף את האוויר לקראת האביב, מסמל יותר מהכל את הבית. יש משהו בפיזיות הזו, בארבעה קירות, בתחושת השייכות שלא קל לי בלעדיה. הבית היווה גם את הבסיס למי שאני ומה שאני היום. בבית למדתי לחלום, למדתי להגשים.

הקשב ואני- אתר טבע

אנשים עם ADHD בהחלט יכולים להיות מרוכזים, כל עוד הם עושים את מה שהם אוהבים. הצורך בריגושים, הצורך לעסוק בדברים מעוררי עניין והשעמום המהיר כשלא, קליטת הגירויים השונה שמאפשרת לזהות דברים שאחרים לא מבחינים בהם. זה ההסבר לכל מה שהרגשתי ולא ידעתי לבטא – הכל פתאום נעשה מובן.

גלילה למעלה