איבדתי כיוון

אני יושבת במטבח עם הלפטופ ומרגישה שהכתפיים כבדות וכואבות. 
הוא מסתכל עלי, אני מסתכלת עליו, משוטטת בין מיליון לשוניות החלונות שפתוחים לי בכרום והמחשבות נודדות. החופש נגמר, הילדים חזרו למסגרות ואפילו אזרתי אומץ והשקתי סדנה חדשה. 

ומשהו בפנים לא שלם. 

על פניו, הכל בסדר. החצי החליף עבודה שתשחרר לנו קצת את הלחץ בחשבון הבנק וסיימתי הכשרה נוספת מתוך רבות שלקחתי בשנים האחרונות ששפצרה לי את סל הכלים. ובתוך כל זה מלווה אותי מין תחושה כזו של ריקנות.

אחרי שאת השנה האחרונה ביליתי בלמידה של שני נושאים גדולים, עמדתי ביעדים השונים שהצבתי לעצמי בין אם זה מקצועיים (ליווי עסקים דרך המעוף) או אישיים (מינוי ליושבת ראש הנהגת ההורים בבית הספר) פתאום התחלתי לשאול את עצמי מה אני עושה מכאן. 

לפני כחודש, נפגשנו בנות הפרלמנט (קורס הבלוגינג הארוך והמרתק שלקחתי בשנה החולפת), למעין הרמת כוסית לפני השנה החדשה על חוף הים בהרצליה.
הגעתי עייפה, עמוסה עדיין מסגירת לו"ז החוגים של הילדים, סוחבת את חוסר המנוחה של אוגוסט. כל כך לא עניין אותי שאני עייפה כי כל מה שרציתי זה להגיע לים. באופן לא מוסבר, אני נטענת ממנו וכך היה. 
עשינו סבב איחולים לעצמנו ולחברות. 
איחלתי לעצמי אומץ לפרוץ קדימה, להעיז להוציא לאור את כל מה שרכשתי בשנה האחרונה. וקיבלתי מזו שישבה לידי ברכה של דיוק ומסר של להביא את עוצמת הרכות שבי. לתת לה לפרוץ. 
בבוקר קמתי מבולבלת. 
על פניו, אני יודעת הכל אבל חיה בתחושה פנימית שאני יודעת כלום. 
יש לי כל כך הרבה כלים שצברתי לאורך השנים, יש לי כל כך הרבה להציע ועדיין יש משהו שמעכב אותי. אני מסתכלת ימינה ושמאלה ומבינה שאין לי מה לחדש. כולם כבר עשו הכל, אמרו הכל. אז מה הקול שלי שווה פה? איזה מסר אני יכולה להביא לעולם שעדיין לא מינפו אותו? 

יש קטע בספר של עליסה בארץ הפלאות שהיא פוגשת בחתול ושואלת אותו באיזה שביל עליה לבחור כדי להמשיך בדרכה. החתול עונה לה שזה תלוי לאן רוצה להגיע והיא עונה שאינה יודעת. 
בתשובה אומר לה החתול: "אם את לא יודעת לאן את רוצה ללכת, זה לא משנה באיזו דרך תבחרי".
ואם אני לא יודעת באיזה דרך לבחור? ואולי איבדתי את הכיוון ואני בכלל לא יודעת לאן אני רוצה ללכת?
חוסר הידיעה לפעמים משתקת. היא מבאסת. אני, שחברים תמיד יגידו שיש לי תוכנית חומש… אני שמסביב אומרים שיש לי פוטנציאל… אני, שהכל "קטן" עליה…

לפעמים כל מה שצריך זה מישהו שיראה אותנו. 

ביום שני האחרון במפגש הסיום של אותה הכשרה שעברתי, אמרה לי מישהי: "אני לא מבינה למה את מדברת על אומץ. מה מונע ממך לרוץ קדימה. את לא מבינה שאת אחרת?
לפעמים זה לא צריך להיות חידוש. לפעמים את רק צריכה להיות את. מתוך שפע המיוחדות הזו, אי אפשר להיות דומה לאף אחד אחר!"
הרבה שאלות מתרוצצות לי בראש. את התשובות עוד לא מצאתי….

אהבתם?
למה שלא תשתפו עם חברים?

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדי מורן קיבא

עדי מורן קיבא

הצטרפו אליי למסע

מדי פעם, יש לי עוד תובנות
אשמח אם תהיי הראשונה לשמוע

לפעמים בא לי

לפעמים בא לי לזרוק הכל וללכת.לפעמים בא לי להיעלם.לפעמים בא לי לעבור לגור באי בודד.לפעמים בא לי להפסיק לעזור בלי סוף לאחרים.לפעמים בא לי כבר …

קראו עוד

פענוח פוטנציאל עסקי

עצמאית ומרגישה שנשאבת לשגרה שוחקת? יודעת שיש לעסק שלך פוטנציאל לגדול אבל לא מצליחה לממש את זה בפועל? קשה לך לקבל החלטות עסקיות ביומיום?
ליווי תהליכי מתמשך בשילוב אסטרולוגיה סינית.

קראו עוד

פענוח אקספרס

מחפשת מענה מהיר ומיידי?
צריכה דיוק ובהירות בנושא שמטריד אותך?
מתלבטת בנושא מסוים ורוצה תשובות ספציפיות כאן ועכשיו?
פגישת ייעוץ ממוקדת, מבוססת אסטרולוגיה סינית.

קראו עוד

פוסטים נוספים שבטוח יעניינו אתכם:

גם-סלעים-נשברים

גם סלעים נשברים

יש רגעים שאני שואלת את עצמי מה אני עושה פה.רוב הזמן אני ממש יודעת. מחוברת פנימה, מודעת, סוג של סופרוומן כזו שהחיים לימדו אותה להיות …

קראו עוד
חירות

מעבדות לחירות

אתמול באחת הקבוצות בפייסבוק עלה פוסט על נושא החירות בהקשר של מעבר משכירות לעצמאות. כותב הפוסט תהה האם יציאה לעצמאות היא לא בעצם סוג של …

קראו עוד
אגנדה-חינוכית

אג'נדה חינוכית

"אמא, היית אז בארץ, כשרבין נרצח?""ברור שהייתי בארץ. אז איפה אני אהיה"."בת כמה היית כשרבין נרצח?""בת 16, ממי""היית בצבא?""לא מתוקה… לצבא מתגייסים בגיל 18" מוצאי …

קראו עוד

הצטרפי אליי למסע

מדי פעם, יש לי עוד תובנות
אשמח אם תהיי הראשונה לשמוע

גלילה למעלה