אתמול באחת הקבוצות בפייסבוק עלה פוסט על נושא החירות בהקשר של מעבר משכירות לעצמאות. כותב הפוסט תהה האם יציאה לעצמאות היא לא בעצם סוג של עבדות מסוג אחר. במקום להיות עבד של בעל מניות, עצמאים הופכים להיות "עבד" של הלקוחות בגלל המחוייבות לספק צרכים ורצונות של לקוחות והמירוץ בלתי נגמר. הוא הוסיף וכתב שבעצמאות "נלחמים" על כל שקל מול הלקוחות. 

לרוב אני לא מגיבה בקבוצה הזו על פוסטים אבל היה שם משהו שתפס את תשומת ליבי. מצאתי עצמי בשבוע האחרון עוסקת ביני לבין עצמי במושג הזה "חירות" בעקבות כל ברכות החג שנשלחו בוואטסאפים והתנוססו ברחבי הפייסבוק.

מה זה אומר "חג חירות שמח"? 

הפסח הזה מלאו 4 שנים ליציאתי לעצמאות מלאה. כי עד אותו הרגע הייתי שכירה. כלואה בין הרצון להכניס משכורת יפה הביתה שהמשמעות שלה היא שעות עבודה ארוכות מחוץ לבית (וכן, היו לי 3 ימים קצרים להוציא את הילדים) לבין הרצון לעשות למען עצמי, להיות אחראית על כל שקל שאני מכניסה לחשבון הבנק, לבחור עם מי אני עובדת ועם מי אני לא, היו לא מעט פרדיגמות שהחזיקו אותי כשכירה. הרבה דברים שנאמרו לי מלפני, מצדדי ומאחורי. 

והיה שם פחד פנימי מאד גדול. קצת כמו לחצות את ים סוף. פחד מהלא נודע. פחד שלא אצליח לכלכל את ילדי והרי יש לי אחריות כלפי המשפחה שלי. המחשבה לקום כל בוקר למקום העבודה הזה היתה בלתי נסבלת. 

אז לקחתי עזרה. 

התחלתי אימון כדי לעשות לעצמי טוב ותוך כדי תהליך פירקתי את כל המקומות האלה שניהלו אותי. הפחדים ממה יהיה. במקום שהפחדים ינהלו את החיים שלי, החלטתי שאני מנהלת את הפחדים. זה דרש לא מעט עבודה, להפסיק לעבוד על האוטומטים הרגילים ול"חווט" מחדש את המוח שלי. 
בעזרת החיווט מחדש הזה, יצאתי לחופשי.

הבנתי שכשאני משנה את אופן החשיבה שלי, ובמקום להסתכל על כמה זה בלתי אפשרי, העננים מתחילים להתבהר ואני מתחילה לראות איך אני כן יכולה לממש חלום ולהיות חופשיה תעסוקתית.
ארבע שנים. בחרתי להיות נוכחת בכל דקה בחיי. משתדלת להינות מכל דקה של עשייה. בשלום. בלי מלחמה.

בחזרה לפוסט ההוא, במענה כמעט אוטומטי, עניתי לאותו בחור כך:
"כשאתה מסתכל על העולם במושגים של "עבדות" ו"מלחמה" זה לא משנה אם אתה שכיר או עצמאי, לא תהנה מהעשייה ומהחיים"
חירות באמונה שלי היא לא משהו פיזי. היא קודם כל החירות לחשוב ולהאמין שהכל אפשרי. היא הטרמינולוגיה שאנחנו משתמשים בה, היא זוית הראיה בה אנו בוחרים להסתכל על העולם. איפה נמצא ה"יש" ולא ה"אין".

החירות היא בידיים שלנו ושלנו בלבד.

"There can be miracles when you believe,
Though hope is frail, it's hard to kill
Who knows what miracles you can achieve
When you believe, somehow you will
You will when you believe"